צרו קשר

הגישה של ציפי קריזלמן

מהו אימון

אודות

 הסופרת שיצאה מהמגירה

 אהבה אבודה וסוף מהסרטים

 המורה שהפכה למנהיגה

 ממלאך ושד לילדה רגילה

  שרי: "הייתה לנו אהבה גדולה"

שרי יושבת אצלי מכווצת כולה. פניה ארוכים מצער, והיא מנסה – ללא הצלחה – לחנוק דמעות. התיק שלה מונח בחיקה והיא משלבת ידיים מעליו. 

"לאן הלכה האהבה?" היא שואלת אותי. "היינו זוג כל כך רומנטי." 

היא הייתה גרושה בת 29 ואם לילד בן 8 כאשר פגשה את אלי – בעלה השני: 

"הקליק היה מיידי. הרגשתי שפגשתי את הנפש התאומה שלי. הוא היה נחמד ומצחיק, מעוניין בי בכל נפשו. חכם ויודע להקשיב באמת, וגם לספר על עצמו דברים מעניינים ולהזמין את היין הנכון במסעדה. אדם לבבי ונעים, וגם איש העולם הגדול.  

התאהבתי. הייתי מאושרת. וגם הוא. הדבש פשוט נשפך ממנו.
הוא התחבר מצוין לילד שלי - דניאל. שיחק איתו, התעניין בו. גם דניאל פרח."

 אחרי שנה וחצי בערך – הם התחתנו.

הם המשיכו לחיות "בירח דבש" בשנה שלאחר מכן.
אח"כ נולד רועי, שכיום הוא בן 9. שניהם היו בעננים.  

"אז תגידי לי", היא נאנחת, "למה לא יכולנו להישאר כך? ברקיע השביעי, מאוהבים, מפלרטטים, מדברים, שמחים לבלות יחד?"
 

  שרי: "איך כבתה האהבה?"

שרי לא מבינה איך הפך אלי להיות גבר שתקן, שרק רוצה להיות בבית ולא לצאת אף פעם לטיולים או לבילויים? זה שמגיע מאוחר מהעבודה ומיד מתחבר למחשב, בזמן שהיא צופה בסלון באיזו סדרה טיפשית?  

"אנחנו לא מדברים יותר, אנחנו רבים ומתווכחים, אם בכלל.
אני כועסת על איך שהוא השתנה. הוא לא מחזר אחרי יותר, לא בא לדבר איתי ולהתחכך בי כשאני שוטפת כלים. הוא לא מעוניין בי יותר.
והמין – אל תשאלי, כבוי לחלוטין. אני אומללה ומתוסכלת.
לאחרונה התחלתי לחשוב על גירושים..."
 

  אלי: "איפה האישה המתוקה שאיתה התחתנתי?"

גם אלי כועס ומתוסכל.

"איפה שרי המתוקה והמפרגנת שהתחתנתי איתה? היא שתלטנית, מרירה, מעירה על כל שטות, על איך שאני אוכל, (השמנתי קצת), איך אני מדבר, איך אני מתלבש. סוחבת אותי לטיולים מיותרים, לא מתחשבת בגב הכואב שלי.

אני מוצא את עצמי חוזר מאוחר יותר ויותר מהעבודה כי לא נעים לי בבית."
 

  אלי: "אני לא רוצה שילדים יסבלו בגללנו"

"אני סובל גם בגלל שהילדים מרגישים. הם שואלים שאלות, דואגים למצב היחסים בינינו. הנה אתמול, רועי שאל אם ניפרד כמו ההורים של החבר שלו. הוא בכה. ואני רציתי לצרוח, לבעוט בקיר,  לברוח מהבית – אני לא רוצה שהילדים שלנו יהיו מסכנים בגללנו."
 

  בדיקה להערכת הזוגיות – יש תקווה

למרות תחושות הזעם והתסכול, בדיקה קצרה העלתה כי אלי עדיין רואה בשרי את האשה של חייו, וכי אצל שרי עדיין קיימת גחלת קטנה שכתוב עליה "אלי", מתחת לכל האפר.

שניהם היו מעוניינים בשיקום הזוגיות שלהם.
 

  התהליך מתחיל – על קשר צריך לעבוד

בתחילת הקשר האימוני, הם הופתעו מההכרזה שלי כי על קשר זוגי צריך לעבוד. האמירה הקלישאית משהו הייתה זרה להם.  

בשלב זה, משמעות העבודה על הזוגיות הייתה תרגול רב ומשמעותי, במפגשים וביניהם. שרי ואלי תרגלו כלים ליצירת דיאלוג זוגי, במקום המונולוגים המקבילים אליהם התרגלו.
הם למדו להקשיב לבן הזוג, להבין אותו, לשוחח בבהירות ובישירות ולקבל משוב על דבריהם ומעשיהם בדרך פתוחה ולא מאיימת.
הם למדו לחזר אחד אחרי השני, להביע רגשות אהבה וחיבה, לפרגן בנדיבות, להעלים עין מתקלות מינוריות. לא לשפוט ולא לבקר.
 

  התמודדות עם כעסים

התמודדות עם הכעס הייתה החלק הבעייתי ביותר אצל שניהם, אך הם הסכימו לתרגל באדיקות טיפול יעיל בכעס, שכולל, בין השאר, התרחקות זמנית מזירת העימות ושימוש ב"שפת אני".
 

  חיבה וסלחנות במקום כעס וביקורת

את התוצאות יכולתי לראות בכל מפגש. פיזית, בני הזוג שישבו בהתחלה בפינות הספה, התקרבו וכבשו ביחד את מרכזה. מבטים מחוייכים הוחלפו,
כמו גם מגעים רכים. היכולת שלהם להבין  האחד את השני, גם אם
לא להסכים בכל נושא, הלכה וגברה. כעת, החיבה הבסיסית שלהם
באה לידי ביטוי. הם הצליחו להחליף את מחשבות הכעס והביקורת ההדדיים בסלחנות, השלמה, דאגה ואהבה.
 

  12 מפגשים ו"סוף טוב" מהסרטים

אחרי 12 מפגשים נפרדנו. כשהם יצאו, הסתכלתי וראיתי אותם הולכים יד ביד אל המכונית. נזכרתי שבאחת מהפגישות שרי דיברה על קנאתה בזוגות האוהבים שהיא רואה ברחוב ובקולנוע. חשבתי לעצמי שלפרק הזה בחייהם
יש פינאלה הוליוודית.   
 

  מידע נוסף על אימון לזוגיות מאושרת